עם 23 אלבומים לשמו, ברוזה ממשיך לפלס את דרכו עם סגנון כה מגוון עד כי יש לו מעריצים נלהבים בכל פינה בעולם. הוא גם קנה לו כבוד רב בחוגים ספרותיים אמריקאיים תודות לעיבודיו הליריים לשירים שנכתבו על ידי כמה מהגדולים בתחומם. אם לצטט את רוברט פרוסט, שבבית ששימש אותו לכתיבה מבקר דויד באופן תדיר בבנינגטון קולג' בוורמונט, שם מונה לאמן הבית ומעביר סדנאות שירה ופזמונאות, אין "דרך שלא נבחרה" או חלום שלא הוגשם בקריירה של דויד. חמוש בהכשרתו המוקדמת בגיטרה קלאסית ממדריד, ובמשאבים התרבותיים והלשוניים של שלוש שפות, ברוזה עיבד למוסיקה את שיריו האהובים מאת פדריקו גרסיה לורקה, אליזבת בישופ, אלברטו ריוס, ליאם רקטור, תאודור רטקה, אן סקסטון, הת'ר מקיו, דייויד סיינט ג'ון, וולט ויטמן, מתיו גרהאם, ויין קופר, והמשורר והעיתונאי הישראלי עטור הפרסים יהונתן גפן. סטיבן הולדן מה"ניו יורק טיימס" שיבח את יכולתו של ברוזה להשתמש בעבודת המשורר ללא התפשרות על העושר והיושר המקורי שלה. לורקה, משורר ומחזאי דגול שנרצח במהלך מלחמת האזרחים הספרדית, שיחק תפקיד כה רב-השפעה במוסיקה של דויד עד כי ביום השנה ה 50 למותו של לורקה, דויד הוזמן לייצג את ישראל באלבום מחווה שיצא ב CBS ספרד. תחת הכותרת "משוררים בניו יורק", האלבום כלל אמנים בינלאומיים חשובים כגון לאונרד כהן, דונובן, פאקו דה לוסיה ומיקיס תאודוראקיס. בנוסף לאלבומי הפופ הרב-תרבותיים שלו, ברוזה עומד מאחורי יצירת מוסיקה קלאסית שבוצעה על ידי תזמורות ברחבי העולם כולו. שירו "Together”, שנכתב יחד עם רמזי מקלין, היה שיר הנושא בחגיגות יום השנה ה 50 של UNICEF ביותר מ 148 מדינות. המנונו הישראלי לשלום "יהיה טוב", המבוסס על שיר מאת יהונתן גפן שעובד על ידי הפזמונאית האמריקאית טרי קוקס, בוצע במופע זיכרון ליצחק רבין במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק, ובוושינגטון, בוסטון ובאולמות אחרים. הלהט שמעריציו של ברוזה ממשיכים להפגין בכל הופעה נובע לפחות בחלקו מהרגשתם שדויד הוא אמן מתוך ובשביל העם. דוגמאות מייצגות: הופיע לפני חיילים ישראלים בבונקרים בקו החזית, לפני חיילים פצועים בבתי החולים ואזרחים במקלטים שפונו מבתיהם בעת התקפות טילים; הטיס את עצמו ואת אל דימיאולה לנגן לפני גדודים אמריקאיים במהלך מלחמת המפרץ; ישב בבית החולים עם הוריהם של ילדים שנפצעו או נהרגו באסון התמוטטות הגדר בפסטיבל ערד. בכל מקום בו יש לברוזה צורך והזדמנות להשתמש בכוחה של המוסיקה כדי לרפא ולקדם שלום ואחדות, שם הוא נמצא. חוויית דויד ברוזה מתעלה מעל אופנות חולפות. לשמוע את המוסיקה שלו משמע להתרגש. לראותו בהופעה משמע להיות מוקסם. להכירו משמע להכיר אדם משכמו ומעלה, שרגליו על הקרקע, נדיב, חם ומשעשע. ויותר מכל, מה שממשיך להחזיק את דויד הם חיים של הגשמת חלומותיו. "צריך להיות בעסק בשביל הכיף, אחרת עדיף כבר למכור נעליים", הוא מחייך. |
